חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

החלטה בתיק ת"א 38148-01-11

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
38148-01-11
9.1.2013
בפני :
ד"ר מיכל אגמון-גונן

- נגד -
:
1. אברהם קליין
2. ירוחם דב קליין
3. שושנה מליק
4. יעקב גוטפריד
5. בצלאל יחזקאל

עו"ד שלום אלון 		:
יעקב כהן
עו"ד זאב לכוביצקי
החלטה

מונחת לפני בקשה לאיחוד התובענה שבכותרת עם ת"א 3763-02-12 התלוי ועומד בבית משפט השלום.

1. הרקע הנדרש

התובענה שבכותרת החלה להתברר כהמרצת פתיחה בבית משפט השלום והיא העוברה לבית משפט זה, מפאת חוסר סמכות עניינית. על פי הנטען בתובענה, המבקשים שוכנעו על ידי המשיב להשקיע כספים באמצעותו, לצורך רכישת שלושה נכסי נדל"ן בעיר ברלין בגרמניה וכך אכן עשו. על פי הנטען, המשיב הפר את התחייבויותיו להעביר את נכסי הנדל"ן על שמם ולא עשה כן עד עצם היום הזה. המבקשים טענו עוד, כי המשיב אף לא קיים את המצגים שהציג להם עובר להתקשרותם בעסקה, עשה בנכסים שנרכשו כבתוך שלו וניהל אותם באופן כושל. הסעדים שהתבקשו במסגרת התובענה הינם סעדים הצהרתיים, לפיהם המבקשים הינם הבעלים של שלושת הנכסים נשוא התובענה (בהתאם לשיעור השקעתם בנכסים); כי המבקשים הינם בעלי מניות בחברות המחזיקות את הנכסים; כי המבקשים רשאים לממש או למכור את המניות והנכסים ללא קבלת היתר מהמשיב וכי למשיב אין רשות לעשות פעולה כלשהי במניות או בנכסים.

המשיב, מצדו, הגיש בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף ולחילופין - להעברתה לפסים רגילים . המשיב טען בבקשתו, כי הפורום הנאות לדון בשאלת בעלות המבקשים בנכסי המקרקעין נשוא המרצת הפתיחה, כמו גם בשאלת בעלות המבקשים במניות החברות הזרות המחזיקות בנכסים, הנו בית המשפט בגרמניה. המשיב טען עוד, כי אף שהנכסים השונים הינם בבעלות חברות גרמניות והמבקשים עותרים לקבלת סעד הצהרתי כי מניות מסוימות של אותן החברות שייכות להם, הרי שהחברות הגרמניות כלל לא צורפו כמשיבות (ואף לא יתר בעלי המניות של אותן החברות) ודי בטעם זה כדי להביא לסילוק התובענה על הסף. המשיב טען, לחילופין, כי המרצת פתיחה אינה הדרך המתאימה לבירור העניין הנדון. זאת, משום שהכרעה בעניין הנדון תחייב בירור עובדתי מורכב וארוך שאיננו מתאים למסגרת של המרצת פתיחה ומשום שהעובדות המפורטות בהמרצת הפתיחה אינן מאפשרות מתן הסעד הנדרש. המשיב טען עוד, כי הסעד ההצהרתי המבוקש נדרש לקראת הגשתה של תביעה כספית בעתיד וגם מטעם זה אין לברר את הסכסוך דנן במסגרת של המרצת פתיחה.

ביום 26.6.12 דחיתי את בקשת המשיב לסילוק המרצת הפתיחה על הסף, אולם נעתרתי לבקשתו החלופית של המשיב להעברת התובענה לפסים רגילים.

לאחר מתן החלטתי, הגישו המבקשים כתב תביעה, שבגדרו הם עותרים לקבלת צו עשה המורה על העברת הבעלות בנכסים על שם המבקשים ולחילופין תביעה כספית שבגדרה הם עותרים לפיצויים ולהשבה.

לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, הגישו המבקשים את הבקשה שלפני, שבגדרה הם מבקשים לאחד את הדיון עם תובענה נוספת שהגישו בבית משפט השלום, שבמסגרתה הם תובעים מהמשיב פיצוי בגין הפסדי התשואה על השקעתם, בהסתמך על התחייבותו של המשיב לתשואות (ת"א 3763-02-12). המבקשים טוענים, כי הואיל ומדובר באותם בעלי דין והואיל והתביעה שנדונה לפני כוללת כעת, ממילא, סעד כספי של השבה, יהיה זה נכון וראוי לאחד בין התביעות, אשר כולן תתבררנה בפני מותב אחד. לטענתם, מעבר לחיסכון בזמן שיפוטי שאיחוד כאמור יקנה, הרי שבאיחוד התובענות יש משום הסרת החשש לקביעות שיפוטיות סותרות בשני ההליכים.

המשיב מתנגד לבקשה והוא מפרט בתגובתו טענות רבות המצדיקות, לשיטתו, את דחיית הבקשה. אולם לא מצאתי לנכון לפרטן, באשר החלטתי לדחות את הבקשה, מטעמים אחרים, כפי שיובהר להלן.

2. הבקשה לאיחוד התובענות

אין בדין כל הסדר חקיקתי המאפשר איחוד דיון בתביעות בין ערכאות בעלות סמכות עניינית שונה. כך, תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, שמ"ד-1984, (להלן: " התקנות") מאפשרת איחוד תביעות המתנהלות בבית משפט אחד; תקנה 7 לתקנות מסמיכה את נשיא בית המשפט העליון לאחד תביעות בין " בתי משפט אחדים בעלי אותן סמכויות "; סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד-1984, מסמיך את הנשיא להעביר עניין מבית משפט השלום או בית משפט מחוזי " לבית משפט של אותה דרגה במקום אחר ". גם ה"סמכות הטבועה" של בית המשפט, אינה מאפשרת מתן הסעד המבוקש (ראו החלטותיו של כב' הנשיא א' ברק בבש"א 54/06 בנימין ג'אסהב נ' שמואל חורש (ניתן ביום 4.1.06) ובבש"א 9523/05 מדינת ישראל נ' אוסם תעשיות מזון בע"מ (ניתן ביום 16.11.05)).

לאור האמור, אין מנוס מדחיית הבקשה. אמנם, קיום ההליכים נפרדים בנסיבות בהן שתי התביעות מסתמכות על אותה מסכת עובדתית ועל טענה לקיומו של הסכם אחד והפרתו על ידי המשיב עלול לגרום לסרבול ולטרדה לבעלי הדין. אך בהעדר הסדר חקיקתי מפורש להעברת הדיון, לא ניתן להושיט את הסעד המבוקש. הפתרון עשוי להימצא בהסדרים דיונים שונים, כדוגמת עיכוב הליכים בערכאה אחת עד לסיום ההליכים בערכאה האחרת.

3. סוף דבר

הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום,  כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>